לפני שאני פותח בסיפור השבועי שלנו אני רוצה לשאול אתכם משהו,

בואו ננסה לדמיין שאני כעת משדר לכם ואני יודע שאף אחד מכם לא באמת מתייחס לדברים שאני מדבר, או אף אחד מכם לא לוקח ברצינות את מה שאני מדבר, איזה הרגשה לדעתכם תהיה לי, בואו ובואו נתאר לעצמינו מה יקרה באופן שאני עוד יודע את זה מראש כשאני מדבר, איזה הרגשה לא נעימה זה,

וכאן אני רוצה לשאול אתכם בדיוק את אותה שאלה איזה הרגשה זה למשה רבינו שמראש הוא יודע שפרעה לא ישמע לדבריו ובכל זאת הוא צריך ללכת לדבר?

הקב"ה אומר לו "אתה תדבר את כל אשר אצוך… ואני אקשה את לב פרעה… ולא ישמע אלכם פרעה"…….

איזה הרגשה לא נעימה שזה, מה באמת עבר שם על משה,

את ההסבר לזה אני רוצה לענות דרך הסיפור השבועי שלנו,

מראש אני מקדים שאני הולך להתייחס לתופעה מאד מאד נפוצה בתקשורת בין בני זוג ובין אנשים בכלל, תופעה שגורמת להרבה תסכולים וקצרים ואני חושב שאם נהיה מודעים לזה נוכל לנהל את עצמנו בצורה יותר מושכלת וכך לחסוך הרבה כאבים וחוסר הבנות.

אז בואו נצא לדרך (כמובן שעשיתי שינויים שלא נזהה חלילה במי מדובר)

לפני מספר שבועות נכנסו אלי זוג לקליניקה, נחמה פתחה ראשונה ודיברה במשך מספר דקות כמה שקשה לה וקשה לה וקשה לה, ואז כשסיימה לדבר פניתי לזבולון בעלה ושאלתי מה אתה מרגיש עם הדברים שאשתך אומרת,

ואז הוא ענה לי כך, אני לא רואה שום טעם לענות, בלאו הכי היא לא תקשיב למה שאני אומר,

מה זאת אומרת לא תקשיב? הקשיתי

"אף פעם נחמה לא מקשיבה ברצינות למה שאני חושב ומרגיש, לא מעניין אותה מה עובר עלי, היא עסוקה בעצמה- בטענות שלה, בתסכולים שלה ובכעסים שיש לה עלי, אז עם השנים למדתי פשוט לשתוק, אני מנהל את עצמי לבד ומשתדל כמה שפחות לצפות מנחמה."

זבולון אפילו לא נאנח, הוא נראה מנותק לגמרי מהמצב של הזוגיות שלו, כמו שאמר- אפס ציפיות.

הסתכלתי על זבולון בעיניים ולא ויתרתי.

האזינו לפתיח המרתק>>>

אני רוצה להבין יותר לעומק מה גורם לך לא לבטא את עצמך. מה זה נקרא לא מקשיבה ברצינות?

"לא מקשיבה ברצינות זה אומר שנחמה עסוקה בעצמה. זה לא משנה מה אני יסביר ויתרץ, היא אטומה ומתעקשת על עמדתה."

"את זה אני מבין" עניתי בסבלנות, "ועדיין אני לא מבין איך כל זה משפיע עליך עד כדי כך שהחלטת לשתוק?"

"מה השאלה בכלל?" זעף זבולון, "אני מסביר את עצמי כדי שנחמה תקבל את דברי ואם היא לא מקבלת אז מה הטעם להסביר??"

חברים, בדיוק למילים האלו חיכיתי.

"אתה שומע, זבולון, מה אתה אומר? אתה בעצם אומר שכל הסיבה לכך שאתה מסביר את עצמך זה מתוך מטרה לייצר שינוי אצל נחמה- שתבין, שתקבל, שתתרכך, שלא תכעס…"

"ברור" הגיב זבולון בחוסר סבלנות.

"האם, לדעתך, יכולה להיות סיבה נוספת שתניע אותך להסביר את עצמך?"

"מה עוד יכול להניע אותי חוץ מזה שאשתי כועסת ואני רוצה להרגיע את הכעס שלה?"

"האם אתה רוצה להיות כזה מין כפתור שלוחצים עליו והוא פועל בתגובתיות בדיוק בהתאם ללחץ שמופעל??"

זבולון שתק למשך כמה רגעים, הוא ניסה לעכל את הרעיון, ניכר שמעולם לא חשב על כיוון כזה.

תמיד התרגל לראות את עצמו כאוטומט.

"אבל מה זאת אומרת? אם אני מסביר ואשתי לא מקבלת אז מה הטעם למה שאני אומר?"

"מה הטעם באמת?" החזרתי בשאלה

זבולון תלה בי עיניים שואלות אבל אני לא מיהרתי להגיב, רציתי לתת לו את ההזדמנות לייצר מתוכו מחשבה חדשה.

"אולי להסביר את עצמי כי אני רוצה להיות בן אדם? להיות הגון?" להביא את עצמי באופן מסוים ובצורה שמדוייקת עבורי גם ללא קשר לאיך שהאחרים מגיבים מולי

החזרתי לזבולון חיוך.

***

מאזינים יקרים, זה נקרא מובחנות. המובחנות מאפשרת לנו להיות מנהלים ולא מנוהלים- לבחור לנהל בבגרות את המגרש שלנו מתוך מקום של שיקול דעת והתנהלות מושכלת, אבל- בלי לתלות את הבחירות שלנו בתגובותיו של הזולת- אם הוא יגיב, והאופן שבו הוא יגיב- זה המגרש שלו, ולשם אנחנו לא נכנסים.

ככל שנצליח לדייק את עצמינו בגבול הדק הזה שבין המגרשים, כך נוכל להיות יציבים יותר, בוגרים יותר- וכשבן הזוג יראה שאנחנו פחות ופחות ניתנים לתמרון, אז גם הוא ילמד לשלוט בתגובות ובבחירות שלו בצורה יותר אמיתית ופחות מניפולטיבית.

—

וכאן אני רוצה לחזור לשאלה שפתחתי בתחילת הסיפור, שאלתי איזה הרגשה זה היה למשה רבינו שמראש הוא יודע שפרעה לא ישמע לדבריו ובכל זאת הוא צריך ללכת לדבר?

הקב"ה אומר לו "אתה תדבר את כל אשר אצוך… ואני אקשה את לב פרעה… ולא ישמע אלכם פרעה"…….

איזה הרגשה לא נעימה שזה, מה באמת עבר שם על משה,

אבל עכשיו אנחנו מבינים היטב, המקום המדוייק הוא מקום שאני מצליח להביא את עצמי ללא קשר וללא תלות באיך שזה שמולי מגיב מתייחס או מתנהל מולי, זו בדיוק הייתה עוצמתו של משה רבינו.